שיטת רוזן לטיפול במגע ובשיחה: אל הלא-מודע דרך המגע

כתבה: רוני מוסנזון נלקן

הגוף הוא כמו ספר שבו נכתב סיפור חיינו. כל מאבק, כל רגש שנאלצנו להסתיר וכל פעם שבה היינו צריכים "להחזיק את עצמנו" כדי לשרוד – כולם השאירו חותם בשרירים, ביציבה, במרחב הנשימה, ועם זה גם בתנועה ובביטוי האישי שלנו בעולם.

עם הזמן אנחנו מתרגלים. תפיסת הגוף הופכת ל"תפיסת עולמנו". אנחנו שוכחים להקשיב לגוף ולעיתים קרובות חשים "מועקה" או "תקיעות" שקשה להסביר במילים. אנחנו מגיעים לטיפול, מדברים על הקשיים שלנו, אבל המילים לא מגיעות אל מקור המצוקה. הגוף ממשיך להחזיק מתח, עייפות או כאב, ואנחנו מרגישים מנותקים מהרגשות, מעצמנו. שיטת רוזן (Rosen Method Bodywork) מציעה גשר ייחודי בין הגוף לנפש, מאפשרת לנו לפגוש את עצמנו ולהביא מודעות למקומות שהגוף מחזיק בלי מילים.

חיבור בין טיפול גופני לפסיכואנליזה:

השיטה פותחה על ידי מריון רוזן (1914-2012), שהחלה את דרכה בגרמניה בשנות ה-30 בשיתוף פעולה עם פסיכואנליטיקאים מתלמידיו של קארל יונג. הם חיפשו קשר בין עבודה עם נשימה, מגע ותנועה לבין הטיפול הנפשי, על מנת לשפר ולקצר תהליכי טיפול בפסיכואנליזה. מריון רוזן הייתה פיזיותרפיסטית בהכשרתה. היא שמה לב שכאשר היא נוגעת בגוף מתוך הקשבה, המטופלים מתחילים לספר חוויות וזיכרונות שנשכחו, ואז לא חוזרים שוב ושוב עם אותן בעיות. העניין והסקרנות הובילו אותה לחיפוש רב שנים, ולפיתוח שיטת טיפול ייחודית המוכרת היום בעולם כולו. עד שנתה האחרונה בגיל 96 היא המשיכה לחקור, לגלות ולחדש. השיטה ממשיכה להתפתח גם היום מתוך אותו חיפוש עמוק ובלתי פוסק.

העקרונות הבסיסיים של השיטה:

1. המתח השרירי: בשיטת רוזן אנחנו מקשיבים למתח השרירי ולנשימה. השרירים מייצבים את השלד ומניעים אותנו בעולם. הם מאפשרים לנו לפעול, או לעצור פעולה. הפעולה הפיזית היא גם פעולה רגשית ומטאפורה לנפש; למשל, שרירי הרגליים מאפשרים לנו ללכת. כשהם חופשיים אנחנו יכולים ללכת לאן שנרצה, "לקחת צעד". כשהם מתוחים הם מגבילים ובולמים אותנו, "מְצֵרִים את צעדינו". הם מאפשרים לנו לעמוד או "לעמוד על שלנו". תנועה חופשית מאפשרת לנו לפעול, להרגיש ולהתבטא במלואנו. אבל התנועה החופשית שלנו לא תמיד מתקבלת. אנחנו מגבילים את עצמנו כדי להתאים לסביבה, כדי לא לחוות ביקורת, כעס, פחד, נטישה. באמצעות כיווץ השרירים וצמצום הנשימה אנחנו עוצרים את התנועה, נמנעים מלבטא רגשות ואף מדחיקים, שלא להרגיש כלל. זוהי תגובה הישרדותית של מערכת העצבים הסימפתטית ("הלחם או ברח"). הגוף מגביל ומכוון את עצמו להשרדות, ושוכח שהוא יכול להרפות בחלוף הסכנה. אנחנו מתרגלים לחיות בדריכות וסטרס, פחות פנויים להרגיש ולעכל פיזית ונפשית – פעולות המאפיינות את מערכת העצבים הפארא-סימפטתית (מערכת המנוחה והצמיחה). המתח הכרוני הוא למעשה ביטוי פיזי של מנגנון הגנה. הוא מגן אך גם גובה אנרגיה פיזית ונפשית רבה ולכן אנחנו עלולים להרגיש מותשות, ניתוק, חרדה ודיכאון. בשיטת רוזן אנו מחפשים ליצור קשר במגע עם אותו מתח שרירי כרוני המחזיק את העמדה הגופנית והרגשית שלנו.

   
   

2. הנשימה: הנשימה היא המפתח בשיטת רוזן, גשר לרגש. הנשימה קשורה באופן ישיר למתח: במקום שבו יש מתח שרירי הנשימה מצטמצמת, במקום שבו המתח מרפה הנשימה חוזרת להתרחב באופן טבעי. בטיפול אנחנו לא "מְתַרְגְּלִים" נשימה ולא מנסים לשנות אותה, אלא מתבוננים בה, עוקבים אחריה ולומדים דרכה על המצב הפנימי והרגשי של המטופל. כאשר הנשימה מתרחבת באופן טבעי, אנחנו מרגישים יותר. חוויות ותכנים שהגוף עצר באמצעות המתח השרירי באופן לא מודע, עשויים לעלות אל המודעות. לכן מריון רוזן קראה לשיטה "גישה אל הלא-מודע דרך מגע". 

   
   

3. מגע קשוב ונוכח: המגע בשיטת רוזן מאופיין באיכויות של "היקשרות בטוחה": הוא קשוב, רגיש, לא שיפוטי ואינו מניפולטיבי. המטפל אינו מנסה "לתקן" את השריר או לשנות את המצב מבחוץ, אלא מחפש קשר ו"נמצא עם" המטופל כפי שהוא. כאשר מישהו נמצא איתנו בנוכחות במקום של המתח העמוק, שבו אנחנו מחזיקים את עצמנו לבד אל מול המציאות המורכבת, הגוף יכול לחוות בטחון. מערכת העצבים נרגעת והגוף יכול להרפות מבפנים. זוהי חוויה מתקנת המאפשרת לגוף להיזכר מחדש באפשרות שונה מזו ההישרדותית, אפשרות של ביטחון ושגשוג.

   
   

4. שילוב של מילים ושיחה מעוגנות בגוף: עמדת הגוף מספרת על העמדה הנפשית: מה חווינו והרגשנו ואיך למדנו להגיב; מה חופשי בנו ומה מוגבל, על מה אנחנו מגינים ואיפה מקור הכוח שלנו. המטפלים לומדים להתבונן ישירות ולתאר באמצעות מילים את מה שהם רואים וחשים בכפות הידיים. המילים אינן באות כדי לפרש את המטופל, אלא כדי לשקף את המציאות הגופנית ברגע זה ולחפש מודעות תחושתית ורגשית. המילים הן כמו יד מגששת נוספת, המאפשרת למטופל לקלוט מה קורה בגוף ולחבר בין התחושה הפיזית לתוכן הרגשי. התהליך של שיטת רוזן כרוך ביצירת מרחב לרגשות, דרך מודעות גופנית. קבלה של רגשות אלו מאפשרת לנו להיות מי שאנו בִּמְלוֹאֵנוּ, עם ומעבר למגבלות, עם הקול האותנטי האישי שלנו. 

להפוך למי שאנחנו באמת:

מריון רוזן אמרה שאנחנו כמו ניצן של פרח שטרם פרח. המתח הכרוני מחזיק אותנו מצומצמים, ויחד עם זאת הוא השער אל כל העושר, היופי, הצבע והחיוניות שלנו. באותו המקום שבו אנחנו פוגשים את המתח והמגבלה, שם נמצאות גם האפשרויות. דרך ההגנות אנו מגלים את החופש הפנימי ומתפתחים מהאדם שאנחנו חושבים שאנחנו, לאדם שאנחנו באמת – חיוניים, נושמים, מרגישים ומחוברים. וכשאנחנו פורחים, אנו משפיעים גם על סביבתנו. מריון אמרה שהטיפול בשיטת רוזן משמעותי מעבר לטיפול האישי. כשאנחנו משתנים, גם הסביבה משתנה: "העבודה בשיטת רוזן מתחילה ביחיד ובצמיחה האישית שלה או שלו, אך אינה עוצרת שם. הצמיחה של היחיד מובילה לפעולה, ופעולות אלו יוצרות תופעה של אדוות בעולם."*

על ההכשרה בשיטת רוזן:

הלימוד בשיטת רוזן משלב ידע תיאורטי עם התנסות וחוויה ישירה. מסגרת ההכשרה בשיטה מבוססת על חניכה ישירה, שבה לומדים להתבונן, לחוש ולסמוך על הידע הפנימי. ככל שאנו באים במגע עם עצמנו ורגשותינו, כך אנחנו יכולים להיות עם אחרים בתהליך שלהם. בסופו של דבר כל מפגש עם שיטת רוזן הוא הזדמנות להאט, להרגיש, לשים לב. זהו תהליך משמעותי של התפתחות אישית בשילוב בנייה של בסיס מקצועי-טיפולי ופיתוח המגע והנוכחות ככלי של ריפוי ושינוי. אפשר לקרוא כאן על השיטה ועל תוכנית הלימודים המלאה.

*(מריון רוזן, שיטת רוזן לטיפול במגע – גישה אל התת-מודע דרך מגע, הוצאת אח, עמ' 12)